דרור טננבאום

אליאל,

הידיעה על מותך תפסה אותי בדירה במינכן ביום ראשון אחה"צ. ידעתי שאני חייב להגיע לארץ כמה שיותר מהר, כי פה אני אשתגע. למחרת בצהריים עליתי על טיסה לארץ.
בדרך כלל אני לא מת על טיסות, אבל הפעם לא רציתי שהיא תיגמר. מה אומרים? איך מנחמים?
אין לי ניסיון בזה בכלל, למזלי. העיקר להיות ביחד עם הצוות והמשפחה.
ללוויה לא הספקתי. הגעתי אליך הביתה ומשם נסעתי עם קרמבו אליך לקבר.
אם היית יכול, בטח היית צועק לנו משהו כמו "יאללה מפגש משורשרים!", עם הנטייה שלך להתלהבות שתמיד העלתה חיוך. "משורשרים" איזו מילה, כל כך מזכירה אותך...
קברו אותך ליד דוד שלך יוסי. אני זוכר שבאחד הלילות בניווטים סיפרת לי עליו, וכמה אתה מצטער שלא הספקת להכיר אותו.
אז מי יודע , אולי עכשיו בזמן שאנחנו פה למטה טרודים בצרות היום יום ודואגים לעתיד, אתם יושבים לכם שם יחד על איזה ענן , מעשנים נרגילה וסוף-סוף ביחד.
לנו בכל אופן, מאד תחסר.

"אם תזכרו אותי-
לעד לא אעזוב,
וגם אחרי מותי
יש דרך לאהוב,
ואני קרבת אלוהים לי טוב".

נזכור אותך תמיד,
דרור טננבאום
תל-קציר

חזרה לרשימה