אור

אליאל
כשאני יושב וחושב מה לכתוב עלייך, עולה לי בראש מילה אחת: זכיתי.
זכיתי להכיר אותך שש שנים, זכיתי לחלוק איתך חוויות עצומות, קשות ושמחות.
זכיתי ללמוד ממך צניעות מהי, ערכים מהם, נחישות וטוב לב.
יש אומרים שנוהגים להלל אדם לאחר לכתו. לגבייך היה קונצנזוס, כל הסופרלטיבים שניתנו לך בזכות ניתנו.
אני נזכר ביום שנפגשנו, מחלקה 3 חס"ע בפלס. מיד כשהגעת, אמרת שלום לכולם והיית עם חיוך גדול על השפתיים, החיוך שתמיד נשאר לך גם ברגעים הפחות נעימים. היית חדור מוטיבציה ונראה ששום דבר לא יצליח לחצוץ בינך לבין כל מטרה שהצבת, ואכן כך היה.
בהמשך המסלול, אחרי שלמדתי להכיר אותך יותר ויותר, היה לי ברור שאתה מסוג האנשים שנולדו להוביל ולא היה ספק שתהפוך לקצין, ולא סתם קצין, אלא קצין סוחף, אחד שילכו אחריו באש ובמים.
את אחד השבועות המאתגרים ביותר במסלול חלקתי איתך, את מסכם דרום.
בשבוע הזה, אני זוכר, היית מאושר וגם אני בעקבותיך. שנינו הולכים בלילות ומבצעים משימות עם משקלים ובלי אוכל, אבל מאושרים, שמחים על האתגר. אני סיימתי את הצבא ואתה את הקצונה ונפגשנו לעיתים יותר רחוקות, אבל תמיד היה כיף לבוא אלייך הביתה, לכפר תבור ולדבר איתך עם אסתר, אריה, רותם וגלעד. הרגשנו כולנו שם תמיד כמו בית שני.
אחרי שסיימת את הצבא דיברתי איתך על התוכניות שלך. אתה אמרת: "קודם כל אני רוצה לטייל קצת". אמרתי: "מעולה מגיע לך. תרמת את שלך ועכשיו הזמן שלך ליהנות קצת". חזרת מדרום אמריקה מלא בסיפורים, יחד עם מתניה ועם רעמת תלתלים גדולה. אני זוכר את פגישת הצוות האחרונה שלנו אצל שחף, לפני שאני טסתי לטיול שלי. אתה ומתניה סיפרתם סיפורים ואני חיכיתי לרגע שבוא אני אחזור מהטיול שלי וגם אני אספר לך.
אני לא יודע אם זה אפשרי להיפרד ממך, כי לכל מקום שאני אלך אתה תלווה אותי, ואת כולנו, חבריך לצוות.
אתה תהיה לנו תמרור, תזכורת של האנשים שאנחנו שואפים להיות ושאתה היית.
אוהב תמיד.

חזרה לרשימה