ברזק

את אליאל פגשתי לראשונה בבקו"ם. למרות שגרנו במרחק קצר זה מזה, לא יצא לנו להכיר לפני כן. הוצבנו באותה המחלקה בטרום טירונות, ומאותו רגע נהיינו חברים.
כבר ביום חמישי באותו שבוע נפגשנו בערב ב"טרמינל" - מועדון שלימים נפגשנו בו והעברנו בו ערבים רבים. למרות שהכרנו ימים ספורים בלבד, מרגע הפגישה שלנו נתקלתי לראשונה בקריאת ההתלהבות המפורסמת של אליאל - "יאללה גולני" - מלווה בקפיצה ובנפנוף ידיים.
שבוע לאחר מכן, באותו מקום בדיוק, נפגשנו אחרי הגיבוש.
כבר באוטובוס הביתה ידענו שעברנו ליחידה (כל אחד והקשרים שלו), ולכן כשנפגשנו בערב כמובן זכיתי שוב לשמוע את הקריאה "יאללה ברזק" עם מבטא חצי מפגר חצי משוגע, הפעם מלווה רק בחיוך ענק כי לקפוץ אחרי הגיבוש אף אחד לא יכול.
וכך לאורך תקופה ארוכה בכל מפגש בין אם מתוכנן ובין אם מקרי בסוף שבוע היה אותו אירוע חוזר על עצמו ומושך אליו מבטים רבים - כי בדרך כלל הקפיצות היו נהפכות לחניקות והפגנת כח - גם אם זה היה באמצע מועדון.
יום לאחר שאליאל נהרג ישבנו בבית בלבנון, ותוך כדי דיבורים וצחוקים שמעתי ברדיו את שמו של אליאל בין ההרוגים. קשה לתאר את ההרגשה ובכל פעם שאני חושב על זה היא חוזרת אלי.
כשישבנו בבית המומים אחרי שעיכלנו מה קרה פתאום נזכרתי באותם רגעים נהדרים, ומאותו רגע כשאני חושב על אליאל - זו התמונה שעולה לי בראש: החיוך הענק, ידיים פרוסות לרווחה וזינוק כמו של נמר על טרף, כמובן מלווה בקריאה ה"דבילית" שתישאר איתנו תמיד.
אליאל-לצערי טווח הזמן לזיכרונות ממך נגמר לי מוקדם מדי, אבל לכבוד הוא לי לזכור אותך ככה-
מחייך, מתלהב, שמח ואוהב.....
שלך תמיד - ברזק

חזרה לרשימה