אייל

אליהו,
אחד הדברים הראשונים שעלו במוחי לאחר שהגיעה אלי הבשורה על נפילתך, היה איך שגילי היה תמיד קורא לך: אליהו.
ומדהים איך שזה מסתדר בול.
אליהו, הדוד של הצוות, זה שמבוגר מכולנו בהרבה, כאילו כבר חווה את המסלול בעבר ויודע במדויק את הפרופורציות הנכונות לדברים שקורים במהלך הדרך.
אני לא יודע איך, אבל אני יודע שגם ברגעיך האחרונים היית כזה: רגוע, שליו ושקול כמי שיודע הרבה יותר ממה שנדמה לכולם. והאמת, זה פשוט משתקף מפנייך.
אליאל, לא נותר לי אלא להודות לך על הכול: על התקופה ביחד, החוויות, הזיכרונות, על מה שלמדתי ממך ועל זה שכשביקשתי ממך להפעיל קשרים בפיקוד צפון ולבדוק מה קורה עם אחי שבלבנון, איכשהו איכשהו הצלחת , בניגוד לכולם, להרגיע אותי שהכול בסדר.
תודה.
 

חזרה לרשימה