ליברמן

אחי היקר אליאל

יש לי כל כך הרבה מחשבות והרהורים עליך. אני לא יודע איך בכלל להתחיל... פתאום ההתבטאות כל כך מסובכת וקשה, ואתה הרי מכיר אותי. ניסוח הוא לא הצד החזק שלי. ובכלל איך כותבים לאליאל שכבר איננו?
יש לי המון תמונות שלך בראש...אני מנסה לסדר אותן, למצוא דברים שהבדילו אותך מכולם. מה שייחד אותך הוא החיוך שלך, צמד חמד שקשה היה למצוא בנפרד...
פשוט בחור שכיף ושמח לו כל כך... עם הליכה קופצנית אופיינית, שאי אפשר היה לפספס גם ממרחקים.
האמנת במה שעשית ולא היה לך שום ספק בכל החלטה שקיבלת, כמו אותה החלטה גורלית לצאת לחילוץ הכוח שנפגע. אני בטוח שגם אם היית יודע מראש את התוצאות הקשות, לא היית משנה את החלטתך.
כשדנה התקשרה להודיע לי שמשהו קרה, רצו לי המון שמות בראש. אתה, אליאל, לא היית ביניהם. זה פשוט לא היה הגיוני שמשהו יקרה לך. אתה, שכבר חווית יחד עם משפחתך את השכול, פשוט היה נראה שבגלל שהאסון הזה כבר פקד את משפחתך בעבר הוא לא יחזור...
והוא חזר ולקח אותך, אתה שאהבת כל כך את החיים וידעת איך להוציא כיף מכל דבר לא משנה מה הוא היה.
היית אנציקלופדיה שלנו לענייני סיירת גולני. ידעת פשוט הכול, בקיא בכל שלב ושלב במסלול. למרות זאת, היו דברים בהם לא היית משתף אותנו כי רצית שנחווה את המסלול כמו שאר הצוותים.

אליאל, אתה דוגמא ומופת ללוחם בסיירת גולני ובכלל... אתה נמר, נמר מעופף....
 

חזרה לרשימה