אסף דנגור

אליאל

אני יושב וחושב מה לכתוב לך, קצת לא נתפס העניין של השילוב הנוראי בין שמך לבין ראשי התיבות ז"ל, איך בשניות אחדות עולם שלב נחרב, עולם של ענווה ושמחת חיים.
בזמן שהכרנו במסלול ובכלל הכרתי בדמותך תכונות ייחודיות של אדם שקול, של ציונות ואהבת הארץ בלי סוף.
מי כמוני יודע ויכול להבין את הרצון והשמחה שלך להתגייס למילואים בזמן מלחמה, הרי בשירותך תמיד ייחלת להיכנס לשם. כשנכנסת פנימה אפשר לתאר את קור הרוח בתפקוד ובהובלת המחלקה שלך בלי רגע של חשש שמושג כזה לא היה בלקסיקון שלך כלל.
אתה בטח יודע מתי גדולתו של מפקד מוצגת לראשונה, במצב האמת כשהוא נופל. כך גם לגבייך, אין ספק שבאסון הנורא גדולתך נפרסה בפנינו הרי חייליך ידעו לתפקד גם כשלא היית איתם וזהו המבחן הסופי בו עמדת בהצלחה.
אליאל, ביום בו הובלתי אותך בדרכך האחרונה, מצד אחד לא האמנתי שזה אתה ומצד שני לא הפסקתי לשמוע אותך מדבר אליי. כרגע מה שנותר הוא לצפות בתמונות שלנו יחד, של כל הצוות.
כל חייך הקצרים נאספים על פני כמה עמודים, אבל אף סיפור או תמונה לא יכולים להתקרב אל אותה תחושת אובדן ולהסביר מה כבד המחיר ועד כמה עצום החלל שהשארת בנו, חברייך לצוות ומשפחתך.
אתה חבר ותמיד תהיה, אוהב אותך ואזכור אותך תמיד.
 

חזרה לרשימה