ואנשפיר

אליאל,
אני יושב וקורא כל מילה שהילדים האלה כותבים עליך.
היית גאה בהם, אני מבטיח לך, הם מדהימים, הדרך שבה הם דואגים למשפחה, איך הם מאוחדים ולא מאבדים הכיוון הגאווה הכוח להמשיך.
בשבילי היית אח מהרגע הראשון, אח קטן שמרביצים לו כדי שיגדל להיות חזק וגיבור וילמד לעמוד באתגרים, אבל גם אח שבא מאותו מקום, שמסתכל לך בעיניים למרות שאתה מי שקורע לו את התחת ומבין למה אתה עושה את זה, ומעריך את זה, ולוקח את זה בפרופורציה הנכונה, ואפילו לשנייה לא מאבד את האהבה ליחידה לצוות לסגל ובעיקר לחברים.
יש לי כמה רגעים שאני לא אשכח אצלך אליאל:
כשבאת ומסרת לי ד"ש מהחברה שלי ידעת שאסור, ידעת שתחטוף, אבל היה ברור שרצית את זה, רצית לעבוד קשה, האמנת שזה הדבר הנכון, אבל גם רצית להזכיר שאנחנו מאותו הכפר איך אפשר להעניש בחור כזה?
אני זוכר ששמעתי שאתה לא חוזר ליחידה בתור קצין, רציתי לתת למישהו מכות, אני נשבע לך, לא הבנתי איך סיירת גולני מוותרת על נכס כזה, ומי זה אחראי לזה. אבל באותו זמן גם הרגשתי גאווה, על כך שעשית את מה שאני לא עשיתי ללכת להיות קצין בכל מחיר, להעביר את הערכים שגדלת עליהם לדור הבא, ולא משנה באיזו יחידה. אתה היית הטיפוס ששום דבר לא משכיח ממנו את הערכים שעליהם הוא גדל. אני יכול לספר לך שהמשפחה שלך הפתיע אותי שוב, גלעד הוא גבר, הוא מזמן לא ילד. יכול להיות שהוא התבגר ביום של ההלויה אבל אני חושב שעשית עבודה טובה גם איתו.
הזיכרון האחרון שלי ממך הוא היום שנהרגת. ישבתי במוצב בישראל וחיכיתי לשמוע על האחים שלי בלבנון.
אמא שלי התקשרה:"לי, היה לך חייל בשם אליאל נכון? אני זוכרת שדיברת עליו"."כן"."הוא נהרג".
"לא!!!" זאת לא היית זעקת כאב, זו הייתה צעקה כאילו לעצור את הכל, זה לא נתפס, מאז ועד היום, זה לא נתפס שאליאל כבר לא מחייך, לא נמצא בסביבה, אני עמדתי להתחתן ורציתי להזמין אותך, זה לא יכול להיות.
ואני עומד שם בהלוויה, בין עשרות אנשים כולם בוכים, ואף אחד לא אומר כלום, כולם יודעים על מה בוכים לכולם יש את אותו כאב, אבל אף אחד לא מבין אותי, אף אחד לא מבין שזה לא צריך היה לקרות ככה. אני הפכתי אותך לחייל שהיית, אני התעללתי בך כדי להקשיח אותך. האם יכול להיות שלא עשיתי מספיק? האם יכול להיות שיכולנו לעשות משהו אחרת? האם לא הייתי צריך לתת לך ללכת למלחמה לבד?

אח שלי התגייס ביחד עם אח שלך ואני לא יודע כבר מה להגיד לו כי אני לא יודע איךאוכל להסתכל לאבא שלי בעיניים כמו שהסתכלתי לאמא שלך בעיניים ולא ידעתי מה להגיד.
אבל הוא כמו גלעד, הם יודעים מה לעשות והם עושים את הדבר הנכון, הם כבר לא צריכים עצות מאיתנו.
אני בארצות הברית עכשיו וכל מה שאני רוצה זה למצוא דרך לבטא את מה שהיה בך, אם יש דרך להעביר את מה שאתה היית לדורות הבאים, אני אמצא אותה.
אני מבטיח,
אוהב,
הסמל, ואנשפיר.
 

חזרה לרשימה