אליאל זו כבר הפעם השנייה בה אנו מגיעים ליום ספורט זה לזכרך, וכמו שזה נראה כרגע הוא לא האחרון, הוא מאורגן היטב אודות לגלעד ולמשפחתך וכולם נהנים.

היום ספורט הזה הוא כל כך אליאל, כל כך אתה , החיים הזורמים, השמחים והשוצפים.

ביאליק כותב באחד משיריו : " היה איש וראו : איננו עוד, קודם זמנו מת האיש הזה......"
נכון שהאדם לא קיים אך הערכים נשארים, ההנצחה והזיכרון מטביעים את חותמם על המציאות והחיים בכל רגע ורגע.

אני מניח שכל אחד מאתנו מבקש לראותך שוב, רק לכמה דקות, רק לומר כמה מילות פרידה, רק לראות את החיוך הגדול, את השמחה שעל פניך, רק לראות את היופי והתמימות שבך, רק לקבל חיבוק חם וגדול כמו שרק אתה יודע.

אבל אנחנו פה ואתה שם
ומה שנשאר זה הכאב , הזיכרונות, החלומות ודמותך המלווה אותנו לכל מקום.
דמות של חבר, אח, לוחם ומפקד, אדם המוכן לעשות הכל למען אחיו לנשק, למען מה שהוא מאמין בו.

ואולי זה מה שנשאר לנו מה שהיית אתה :
בלי שחצנות, בלי פוזה, רעות אמיתית שבאה מבפנים, מהלב.
ומהסתכלות כזו נשאר לנו מעט אך הרבה :
הרבה לספר, הרבה להנחיל לדורות הבאים לדורות הבאים של גולני, של לוחמי הסיירת, הרבה לספר לילדים, הרבה לספר לחברים.

שנה שעברה ביום השנה למותו של אליאל, סיפרתי על החילוץ פצועים בעזה, בו אליאל שימש כמפקד הכוח והפגין אומץ לב וקור רוח, ומעל לכל אופטימיות בטוחה כזו שאומרת "זה ייגמר טוב ".
השנה אין ברצוני לספר עוד סיפורים, אלא לומר שכולנו מנציחים וממשיכים את דרכו ורוחו של אליאל ומתחייבים עליה לשמור, דרך המאבק המתמשך על הארץ והמדינה שלנו.
אסתר, גלעד, רותם, אריה, משפחת בן יהודה היקרה כאבכם הוא כאב לא נגמר ליבי יוצא אליכם בכל רגע ורגע ונמצא לצידכם תמיד.
 

תודה רבה,

שי קלפר


חזרה לרשימה